קבר רחל המשוררת - בית העלמין של המושבה כינרת
תמונה הבאה
קבר ברל כצנלסון - בית העלמין של המושבה כינרת
תמונה קודמת

קבר רחל המשוררת - בית העלמין של המושבה כינרת

הכינרת והעמקים » אגם הכינרת

רחל (בלובשטיין) הגיעה לארץ ישראל ב-1909 בגיל 19. היא שכרה חדר עם אחותה ברחובות, והשתלבה בחיי החברה.

ברחובות פגשה את א.ד. גורדון שהיה אחד מידידיה הקרובים (ולו גם הקדישה את שירה העברי הראשון "הלך נפש"). תחת השפעתו הגיעה למסקנה שעבודת האדמה היא ערך עליון, ולכן הגיעה ל-"חוות הפועלות" של חנה מייזל בכנרת. רחל התאהבה בכנרת, דבר הניכר היטב בשיריה. בכנרת גם פגשה את זלמן רובשוב (לימים שז"ר, הנשיא השלישי של מדינת ישראל), לו הקדישה את שירה "גן נעול".

בשל היותה תלמידה מצטיינת, נשלחה רחל ללמוד חקלאות בצרפת, שם פגשה את מיכאל ברנשטיין, והתאהבה בו.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, נסגרו שערי הארץ ונפסקו הלימודים. רחל חזרה לרוסיה לאביה, ועבדה בבית יתומים, שם כנראה נדבקה במחלת השחפת. כשנפתחו שערי הארץ חזרה רחל לארץ, ואהובה נשאר כדי להשתתף במהפיכה הרוסית. רחל לא ראתה אותו יותר.

כשהתגלתה מחלתה של רחל, היא נתבקשה לעזוב את דגניה, בה גרה. היא נדדה עד שהתאשפזה בבית החולים בצפת, שם כתבה שירים לעיתון "דבר" אותו הקים ברל כצנלסון.

לאחר מכן עברה רחל לתל-אביב, שם כתבה את שיריה היפים ביותר, בינהם "זמר נוגה" אותו כתבה למיכאל ברנשטיין, בו כתבה "אחרון ימי, כבר קרב אולי"...

באחד משיריה האחרונים כתבה רחל את השורה "התתניני כנרת לנוח בבית קברותייך". בני כנרת ראו בכך את צוואתה האחרונה, וב-1931, לאחר מותה, הובאה לקבורה בבית העלמין של כנרת.

על קברה נרשם השם "רחל", וליד קברה, בתוך גומחא, מצוי ספר משיריה.
קבר רחל המשוררת - בית העלמין של המושבה כינרת