הווא - מידע למטייל

וייטנאם - יעדי טיול

(Hue)

העיר הווא הייתה בעבר העיר המלכותית של וייטנאם, ושימשה כעיר בירה בשנים 1802 עד 1945 תחת שושלת נגויין (Nguyen). למרבה הצער, חלקים גדולים מהשרידי העבר נמחו בזמן מלחמות וייטנאם, אך יש עדיין הרבה מה לראות.

מוקד המשיכה העיקרי של העיר הוא קברי קיסרי שושלת נגויין הפזורים בסביבותיה.

ארגון אונסק"ו הכריז בשנת 1993 על הווא כעל אתר מורשת עולמית.

קבר הקיסר טו-דוק - Tu Duc Tomb

קברו של הקיסר טו דוק (Tu Doc) נבנה בין השנים 1864 ל-1867. הקבר תוכנן להרמוניה מושלמת של טבע, מקדשים ואפילו הרמון שאיכלס את 104 נשותיו של הקיסר.

המקום המדוייק בו נקבר הקיסר נשאר סודי, וראשם של כל 200 המשרתים שקברו את המלך נערף על מנת לוודא זאת ולמנוע שוד קברים.

פרטים טכניים

מחיר הכניסה: 55,000 דונג (כ-3.5 דולר).

כיצד מגיעים

הקבר נמצא כ-5 ק"מ מדרום לעיר הווא.

האזור המפורז - DMZ

הווא היא המקום הנוח ביותר לארגן סיור אל האזור המפורז של וייטנאם.

בשנת 1954, לאחר תבוסת צרפת במלחמת הודו סין, הגיעו הצרפתים להסכם עם הויטנאמים, לפיו יווצר קו הפסקת אש לאורך רו רוחב מספר 17, לאורך נהר בן-האי (Ben Hai River). חמישה ק"מ משני צידי הקו הוגדרו כאזור האסור לכניסת צבא (Demilitarized Zone - DMZ).

חלוקה זו הייתה אמורה להיות זמנית עד לבחירות, אך אלה לא התקיימו. כך חולקה וייטנאם לשתי מדינות - צפונית ודרומית. האזור שימש גבול עד שנת 1975, אז אוחדה וייטנאם.

עם כניסת האמריקאים לוייטנאם בשנות השישים, הפך אזור זה לקו החזית של מלחמת ויאטנאם, ובו בנו האמריקאים כמה בסיסים ששמם הפך לשם נרדף למלחמה, כמו בסיס הקרב קאי-סאן (Khe Sanh Combat Base).

הסיור לאזור המפורז הוא בעצם סיור היסטורי, מאחר ובכל המקומות בהם מבקרים אין כמעט זכר לארועים שקרו שם. כל מה שרואים זה בעצם גבעות ומשטחי דשא שעליהם אין כלום, וכל מה שנשאר מהם זה השם המפורסם.

החלק המעניין היחידי (לטעמי) בסיור לאזור המפורז הוא הביקור במנהרות וין מוק (Vinh Mic Tunnels). במקום זה היה כפר שבשל קירבתו לאזור המפורז הפך בסיס ללוחמי הויאטקונג. האמריקים הפציצו את הכפר ללא הפסקה, מה שאילץ את תושבי הכפר לעבור לגור במנהרות אותן חפרו מתחת לכפר (גרו כאן 94 משפחות!).

המנהרות מתפרסות לאורך של 2 ק"מ בשלוש שכבות שונות. הראשונה בעומק של 13 מטר, השניה בעומק 15 מטר, והשלישית בעומק 23 מטר מתחת לפני הקרקע.

המנהרות נחפרו במשך שנתיים, וכללו אולם מפגשים, חדר יולדות (נולדו כאן לאורך המלחמה 17 ילדים), חדר ניתוחים, מחסני מזון, שירותים, בארות מים, מטבחים וחדרי שינה.