מבצר יחיעם

מבצר יחיעם הוא מבצר צלבני מן המאה השתים עשרה שהיווה חלק מקו ההגנה על עכו אשר הייתה בירת הצלבנים אחרי נפילת ירושלים. מבצר יחיעם נהרס בזמן הכיבוש המוסלמי בידי הסולטאן הממלוכי בייברס בשנת 1265.

המבצר עבר שיפוץ מקיף על ידי השליט הבדואי של הגליל במאה ה-18 דאהר אל עומר, ונוספו לו בניינים בחלק העליון. באותה תקופה קיבל מבצע יחיעם את השם מצודת גדין (בערבית "קלעת ג'דין"), שפרושו הוא מצודת הגיבורים.

בתקופת מאורעות 1936-1939 שימש מבצר יחיעם מקום מסתור לכנופיות הערביות, ושימש עבורן כבית המשפט.

שמו העברי של המבצר הוא על שם יחיעם וייץ שנהרג במהלך פעולת ליל הגשרים של הפלמ"ח בעת שניסה לפוצץ את הגשרים על נחל כזיב. על שמו של יחיעם וייץ נקראים הישוב יחיעם והמבצר.

בשנת 1946 הוקם בסמוך אל המבצר קיבוץ יחיעם, ובני הקיבוץ הצעיר גרו בתחילה במבנה המבצר. במלחמת העצמאות, עת היה הקיבוץ מבודד ונצור בלב אוכלוסייה עוינת, התבצרו אנשי קיבוץ יחיעם במבצר והתגוננו נגד תקיפות חוזרות ונשנות.

האספקה אל הקיבוץ המבודד נעשתה באמצעות הצנחת ציוד ממטוסים קלים ובאמצעות שיירות שהגיעו אליו מאזור החוף. אחת מאותן שיירות שבראשה נסע פורץ מחסומים משוריין, נתקלה במארב ליד הכפר הערבי כברי, ורק פורץ המחסומים הצליח להגיע אל הקיבוץ. שאר כלי הרכב נלכדו והשיבו אש, אך 47 מאנשי השיירה, כולל מפקד השיירה בן עמי פכטר, נהרגו. לוחמים מעטים הצליחו בחסות החשיכה לסגת ברגל אל נהריה.