ירושלים - מגדל דוד

מגדל דוד הוא הכינוי שניתן למצודה אשר הגנה על העיר ירושלים במשך אלפי שנים. מגדל דוד שוכן במקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה, מעל נקודת ההשקה של גיא בן הינום ונחל צולב. למרות שמה של המצודה, אין קשר בינה לבין דוד המלך, ומקור השם הוא בפירוש נוצרי שגוי של כתבי יוסף בן מתתיהו, וכן בכינוי המוסלמי של המצודה "מחראב נבי דאוד". במהלך המאה ה-19 הדביקו מבקרים מארצות המערב את השם מגדל דוד לצריח המסגד הטורקי, וכך מכונה הצריח עד היום

המלך הורדוס בנה במקום שלושה מגדלי שמירה, מהם שרד רק אחד מהם, כנראה מגדל פצאל, הגדול מבין השלושה. בזמן המרד הגדול, מצודה זו הייתה הנקודה האחרונה שעמדה בפני הרומאים.

הערבים בנו במגדל דוד מבצר גדול בעל חצר פנימית, והצלבנים הוסיפו סביבו אולמות גדולים לשימוש חיל המשמר. בתקופה האיובית והממלוכית נוספו למצודה מגדלים ודפנותיה עובו. הטורקים הפכו את המצודה לקסרקטין, הוסיפו לה רחבת תותחים, ובמאה ה-17 אף עיטרו אותה בצריח המסגד, שהפך לסמל ירושלמי שזכה לשם מגדל דוד. הטורקים אף הקיפו את המצודה בחפיר. בשנת 1898 מולא חלק מחפיר זה באדמה, בחלק הצמוד לשער יפו, וקטע קטן מחומת החפיר הוסרה, כדי ליצור מעל המילוי מעבר נוח למרכבתו של קיסר גרמניה, וילהלם השני.